<h1>פסקי ריא"ז — ברכות</h1>
<h2>דף כט.</h2>
נשים ועבדים פטורין מקרית שמע ומן התפילין, ומכל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות. וחייבין במזוזה ובתפלה ובברכת המזון, לפי שמזוזה וברכת המזון אין להם זמן קבוע, והתפלה כמו כן בכל עת ראוי להתפלל ולבקש רחמים, וכן הנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה כאנשים. הקטנים פטורין מן הכל, אם היה קטן שהגיע לחינוך [חייב מדברי סופרים, כמבואר בק"ה. קטן שהגיע לחינוך] מוציא את אביו ידי חובתו מברכת [המזון], והוא שלא אכל האב כדי שובעו אלא כזית או כביצה, שחייובו מדברי סופרים. וכן העבד מוציא את רבו והאשה מוציאה את בעלה, אבל אמרו חכמים תהא לו מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו, על שלא [ל]מד ומינה שלוחים כאילו. ונראה בעיניי שכל מצוה שחייובה מדברי סופרים קטן שהגיע לחינוך מוציא את הרבים ידי חובתן, וכן בהלל וכן במגלה וכן בנר חנוכה, כמבואר בקונטרס הראייות. האשה בברכת המזון ספק הוא בתלמוד אם היא חייבת מן התורה ומוציאה את הרבים ידי חובתן שאכלו שיעור תורה, או אם חייובה מדברי סופרים ואינה מוציאה אלא אותן שחייבין מדברי סופרים.
<h2>דף לד:</h2>
[ברכות כ"ד ע"ב] לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויקרא קרית שמע, ולא עוד אלא אפי' אם קורא ובא, פוסק ואחר כך חוזר למקום שפסק, ואע"פ שישהה כדי לגמור את כולה, כמו שמבואר בסוף מסכת ראש השנה. ומבואות שאינן מטונפות קורא לכתחלה, שאין חוששין לספק צואה ברשות הרבים. תלמיד חכם אסור לעמוד במקום הטנופת, מפני שאי אפשר לו בלא הרהור תורה, ואסור להרהר שם בדברי תורה.
